מדינת ישראל נמצאת בשיאו של אחד המשברים החברתיים, הכלכליים והבריאותיים מהגדולים שידעה. אחת האוכלוסיות שנמצאות בסיכון – היא אוכלוסיית הגיל השלישי. כבר היום, בישראל חיים כמיליון קשישים, ולפי התחזית – עד שנת 2035 יהיה מספרם של בני 65+ כ-1,660,000 מיליון. אחת הסיבות לכך היא העלייה המבורכת בתוחלת החיים. לאוכלוסייה זו ישנם צרכים ובעיות המיוחדים לה, ובתנועת דרור ישראל מאמינים כי נדרשת תוכנית לאומית שתאגד את כל הנושאים הקשורים באזרחים הוותיקים. עד אז, בתנועה מובילים מערך התנדבות ענף בבתי-אבות רבים. דיברנו עם דנה סמימיאן, שמרכזת את תחום הזקנה בעמותת דרור ישראל בתי חינוך.
מהו החיבור של תנועת דרור ישראל עם הדיירים בבתי האבות, ולמה דווקא אוכלוסייה זו בולטת כל-כך במערך ההתנדבות שלכם?
כבר שנים רבות שתנועת דרור ישראל פועלת למען דיירי בתי אבות בישראל במגוון של דרכים. אנחנו רואים שתוחלת החיים מתארכת, ופרק הזמן שבין גיל הפנסיה ועד לסוף החיים משתרע על פני 10-40 עשורים. אוכלוסייה זו, שמרגע יציאתה לפנסיה עוברת הדרה חברתית, זקוקה למענה מקיף יותר. כל תנועה חברתית שרואה עצמה רלוונטית לצורכי השעה, חייבת לעסוק בתחום זה של זקנה. זו השאלה הבוערת של ימינו. אנו רואים זאת ביתר שאת בתקופה זו של הקורונה, כששאלות סביב גיל הפכו להיות שאלות אקוטיות, וכשאוכלוסיית גיל הזהב הופכים באופן מידי לקבוצת סיכון – ונאלצים לחיות בבידוד ובבדידות.
מי הם המתנדבים שלכם בתנועה?
בתנועת דרור ישראל אנו מעבירים קורסים להכשרת מטפלות קהילתיות, שאלו הם קורסים רשמיים בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, המכשירים סטודנטיות לטיפול קהילתי. במסגרת ההכשרה, הסטודנטיות עובדות יומיים בשבוע למען הקהילה, ורבות מהן בוחרות לעשות זאת בבתי אבות. סטודנטיות שלנו שמסיימות את ההכשרה ומקבלות תעודת מקצוע מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משתלבות בבתי אבות שונים, כמו "מגדלי הים התיכון", "עד 120", "מזרע", ועוד. נוסף למטפלות הקהילתיות, גם בני נוער מתנועת דרור ישראל בתי חינוך משתלבים במערך ההתנדבות שלנו, ובתקופת הקורונה לקחו חלק משמעותי בהפגת הבדידות של הדיירים בבתי האבות, בחלוקת מזון ובשיחות טלפון איתם.
מה כוללת הפעילות של דרור ישראל בבתי האבות?
במסגרת התפקיד של המטפלות הקהילתיות, וכן של המתנדבים הצעירים בתנועת דרור ישראל, הם דואגים לדיירים, עושים איתם פעילות פנאי ותעסוקה, משפרים להם את מיומנויות של זיכרון באמצעות עבודה ייעודית בקבוצות ומעשירים את היום-יום שלהם. הן המטפלות הקהילתיות והן המתנדבים הצעירים – חשים תחושת שליחות גדולה בעבודה עם אוכלוסיית הגיל השלישי ומרגישים נתרמים בחזרה בזכות האהבה שמורעפת עליהם בחזרה.
איך היית רוצה לראות את בתי האבות בעתיד? האם יש איזשהו פער שאת יכולה להצביע עליו?
כמדינה וכחברה, חשוב שנשקיע בטיפול באוכלוסייה זו, בהווה ובעתיד. משבר הקורונה חשף את הצורך הגדול בתיקון משמעותי – כשאוכלוסיית גיל הזהב הפכה למבודדת. תופעת ה"ג?יל?נו?ת" (בלעז: אייג'יזם), היא דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו האדם. היא גורמת לאפליה על רקע גיל, ותפיסות כמו "העולם שייך לצעירים" גורמות לכך שאוכלוסיית גיל הזהב נתפסת כנטל על החברה. אנו שואפים להזכיר ולהבהיר שאנשים בגיל זקנה שווים בערכם לאנשים מכל גיל באוכלוסייה. לטובת חיזוק החוסן שלהם ועירוב שלהם בקהילה, אני חושבת שבתי האבות צריכים שיהיה בהם, באופן מובנה, קשר קבוע ורציף לקהילה מסביב. יותר מפגש בין-דורי, ופחות לסגור את הקשישים האחד עם השני. יש הפרדה מאוד ברורה בין בתי-האבות לעולם החיצון, וההחרגה הזו שלהם מהקהילה היא דבר שחייב להשתנות. בתנועת דרור ישראל אנו הבנו זאת, ומקווים שגם המדינה וגם הפרט ישכילו להבין.
אנו משתדלים מאד לשמור על המידע באתר מעודכן עד כמה שניתן, אך יתכן כי יופיע מידע שגוי באתר. על הקורא לפנות אל האתרים של החברות עצמן בכדי לקבל את המידע המעודכן ביותר אודותיהן. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.
.gif)